עקרונות הליבה של האנימציה, שנוסחו על ידי אנשי דיסני אולי ג'ונסטון ופרנק תומס, כוללים 12 עקרונות מנחים שמטרתם להגביר את החיוניות והמעורבות של אנימציות. עקרונות אלה כוללים סקווש ומתיחה, ציפייה, בימוי, פעולה ישר קדימה ותנוחה לתנוחה, המשך פעולה וחפיפה, איטיות והאטה, קשתות, פעולה משנית, תזמון, הגזמה, ציור מוצק וכריזמה.

אנימציית "ישר קדימה" כוללת יצירה רציפה של פריימים, החל מהנקודה הראשונית ומתקדמת ליניארית. זה משמש בדרך כלל כדי לתאר תנועות מהירות או מורכבות. לעומת זאת, אנימציה של "Pose to Pose" מתחילה בהקמת פריימים מפתח, ולאחר מכן אינטרפולציה של פריימים ביניים. שיטה זו מיושמת בדרך כלל כדי להעביר רצפים רגשיים או דרמטיים.

תזמון באנימציה מקנה משקל וכוונה לתנועות. קצב הפעולה, בין אם נמרץ או מכוון, מעצב את האופן שבו הצופים תופסים רגשות, כוונות או נרטיבים מתגלגלים. לתזמון יש גם תפקיד מרכזי בסנכרון פעולות פיזיות עם צליל או דיאלוג.

קצב הפריימים מכתיב את מספר הפריימים המוצגים בשנייה באנימציה. קצב פריימים גבוה יותר מניב בדרך כלל תנועה חלקה יותר אך דורש יותר משאבים ליצירת ורינדור של פריימים. קצבי פריימים נפוצים כוללים 24, 30 או 60 פריימים לשנייה.

"עקוב אחרי" ו"פעולה חופפת" הן טכניקות מגוונות אך מרכזיות באנימציה. "לעקוב אחרי" כולל אלמנטים מסוימים של דמות שממשיכים לנוע לאחר שהדמות מפסיקה את התנועה העיקרית שלה, מחקה את הפיזיקה של העולם האמיתי. לדוגמה, כאשר דמות מפסיקה לרוץ, הלבוש והשיער שלה עלולים להמשיך לנוע קדימה בגלל האינרציה. "פעולת חפיפה" מתייחסת לקיזוז של תנועות המתרחשות בו זמנית אך עם זמני התחלה ברורים. לדוגמה, כאשר ציפור מונפשת עפה, תנועת הכנפיים מפגרת מעט מאחורי תנועת הגוף, ומחדירת נזילות ומורכבות להנפשה. שליטה בטכניקות אלו מעמיקה את השקיעה של הצופים ואת הקשר הרגשי עם סצנות מונפשות, מה שהופך אותן לחיוניות עבור אנימטורים רציניים.

טווינינג, הנגזר מ"בינתיים", מהווה טכניקת אנימציה קריטית המשמשת ליצירת אשליה של תנועה. זה כרוך ביצירת פריימים מתווכים המגשרים על הפער בין שתי תמונות מפתח, ומחליקים למעשה מעברים ליצירת תנועות חלקות. למרות שניתן לבצע תהליך זה באופן ידני, פתרונות תוכנות אנימציה רבים ייעלו אותו וייצרו אותו. טווינינג ממלא תפקיד מרכזי באנימציה על ידי הבטחת התנועות זורמות בצורה חלקה ונראות טבעיות. בהיעדר מסגרות מעבר, אנימציות עשויות להפגין סתמיות וחוסר חיבור. על ידי שילוב טווינינג, אנימטורים יכולים להגיע לרמה של נזילות וריאליזם שמעלים את האיכות הכללית של האנימציות שלהם, ולכבוש את הקהל עם תנועות אמיתיות.